"מיכל יקרה, התיישבתי לכתוב כי זה אירוע כל כך גדול ומשמעותי בחיי שחשוב שיונצח במילים כתובות. אירוע של פעם בחמישים שנה. אירוע של פעם ראשונה בחיים. בתור מי שגרושה כבר 18 שנה, בתור מי שהתרגלה ללבד (הכי קל לבד. בעצם לא יודעת אם הכי קל אבל בטוח הכי נוח... ואם לא נוח אז "הכי מוכר"), בתור מי שכל הזמן שמעה "איך יכול להיות שבחורה כמוך לבד... כנראה שהחורים במסננת שלך קטנים קטנים. תתפשרי"- והתסכול רק גבר עם כל משפט כזה. בתור מי שהמציאה כל יום תירוץ חדש (הבן שלי קטן, הבן שלי מתבגר, הבן שלי חייל, אני רוצה להשקיע בעבודה - זה הביטחון שלי לעתיד, אני מטפלת באמא הגוססת שלי, אני עדיין מתאבלת על אובדנה, אני עסוקה עד מעל לראש בטיפול ברכוש שלה, אני מטפלת בדודה הזקנה שלי, יש לי כלבה פרועה, שעירה ומשוגעת - אי אפשר להכניס מישהו לבית כזה, חליתי בסרטן - קשה לספר את זה למישהו שלא...). בתור מי שמרגישה שונה, מורכבת, שזקוקה לחופש שלה (מה?! את יושבת לבד בבית קפה?!?! מוזרה זאת...). בתור מי שהכאפות של החיים הצמיחו לה שריון ברזל נוקשה ובלתי חדיר - באמת באמת שכבר לא חשבתי שזה יקרה לי...
אבל אז את הגעת! והשרית בי רוגע ונתת בי ביטחון ואומץ לצאת איתך לדרך משותפת. בשקט האופייני לך, בצניעות הנעימה שלך, בלי להבטיח הבטחות או לדבר גבוהה גבוהה, התחלת לעבוד. קשובה למי שאני, בצעדים קטנים, כאלה שיכולתי להכיל, שתפורים למידותיי, התקדמנו בדרך. ואני ראיתי על הפנים שלך שיהיה בסדר. שאני יכולה עכשיו לנוח ולפשוט את המגן והחרב, שאת יודעת היטב להוביל, לאן אנחנו הולכות.
וזה קרה! ואני עדיין משפשפת את עיני כלא-מאמינה. והכל כל כך פשוט, הרמוני ומתואם צעדים באופן מופלא. והוא ואני אורגים לאט לאט את השותפות המיוחדה הזאת שנתהוותה לה כאן, אוהבים ונינוחים כמו חברים של שנים, ומדברים בפתיחות ומתחשבים זה בזו, והכל עדין ואיטי באופן כה נעים, והלב שלי נפתח כפי שלא נפתח מעולם. אני בחורה חושבת את הרי יודעת. הראש לא נח והלב רוקד איתו, כך שניתחתי לכאן ולכאן, ואין לי כל ספק שהשינוי הזה שהכנסתי לחיי, שהשכלתי להסתכל מתחת לאף, שחיבקתי בשתי ידיי ללא פחד משתק והורס, נכונה להתמודד עם הבאות - כל זה, זאת עבודה שלך. של ניקוי, של טיהור, של ניכוש, של פילוס והארת הדרך, של מיקוד, זיקוק, חיזוק והגנה, של תמיכה והכוונה רכה ומעודדת, מפיחת חיים, אמונה וכוחות. שינית את חיי. תודה תודה תודה. ניסיתי ככל שניתן לתאר במילים את גודל הדבר אבל אין באמת מילים שיכולות. אז מקווה שאת מרגישה את הלב שלי, שמאיים להתפוצץ מרוב טוב ומשדר לך את כל האור הזה."